חטיבת גולני

חיילי חטיבת גולני חובשים כומתה חומה עם סמל חיל רגלים ונועלים נעליים שחורות. הצבע החום מסמל את הלוחמים הראשונים של החטיבה שהיו עובדי אדמה שגויסו. דגל החטיבה הוא בצבעי ירוק וצהוב המסמל את שטחי הלחימה, גם בצפון וגם בדרום. סמלה של החטיבה, הנמצא גם על תג היחידה, הוא עץ זית בעל שורשים עמוקים ביותר (יש הטוענים כי זהו עץ אלון)^[1].

היסטוריה

חטיבת גולני הוקמה ב-28 בפברואר 1948, יחד עם חטיבת כרמלי, בעקבות פיצולה של חטיבת לבנוני של ההגנה, אשר הוקמה בשנת 1947 והייתה מופקדת על הגנת צפון הארץ. חטיבת גולני, בפיקודו של משה מן הופקדה על האזור הצפון-מזרחי, וחטיבת כרמלי הופקדה על האזור הצפון-מערבי. בקיץ 1948 החליף נחום גולן את מן בפיקוד על החטיבה, כאשר למספר שבועות בתווך שימש בתפקיד מישאל שחם.

	...צמחנו בנוף הגלילי ובמישורי העמקים, ובמרחבי הנגב הרחבנו אופקים - התבגרנו. ההתיישבות בעמקים ובגליל היא שנתנה לחטיבה את צביונה וחותמה המיוחד, וממנה ספנה את ערכיה, כיעל כן הייתה החטיבה כפרית ונאמנה לערכים שינקה בגושי התיישבות אלו. ציינו אותה תכונותיו של עובד-האדמה ( צבע הכומתה כצבע האדמה ) ויושב-הכפר: עקשנות, צמידות למשימה, שורשיות ושקט...".אליהם נוספו במרוצת חודשי לחימה ארוכים בני עיר רבים ואף עולים חדשים אנשי גח"ל ומח"ל. ראוי לציין, כי בימי תש"ח היו בחטיבת גולני בחורות רבות, אשר שירתו בכל היחידות בתפקידים שונים, ורבות מהן פעלו כקשריות או צבע דגל החטיבה מסמל את הירוק בצפון והצהוב בדרום גזרות הלחימה
– מסיכום המבוא שכתב נחום גולן לספר "אילן ושלח"

כחטיבת חי"ר סדירה השתתפה חטיבת גולני בכל מלחמות ישראל, ונפלו בחלקה קרבות קשים ביותר.

מלחמת העצמאות

ולני השתתפה בקרבות הבלימה בעמק הירדן מול צבאות סוריה, לבנון, ירדן ועיראק. נטלה חלק במבצע דקל לשחרור הגליל המערבי וכיבוש נצרת. השתתפה במבצע חירם לסילוק "צבא ההצלה" של פאוזי קאוקג'י מצפון הארץ והגליל. השתתפה במבצע אסף לסילוק נקודות אחיזה מצריות בנגב המערבי ובמבצע חורב, שבו נהדפו כוחות צבא מצרים מאדמת ישראל. גדוד גדעון 13 וגדוד הפשיטה 19 של החטיבה כבשו, במבצע עובדה, את הערבה ומפרץ אילת בסיום מלחמת העצמאות.

בלילה שבין 22–23 דצמבר 1948, במסגרת "מבצע חורב" לשחרור הנגב המערבי, נערך אחד הקרבות הידועים של החטיבה על ידי גדוד גדעון הקרב על גבעה 86. התקיפה של הכוחות המצריים ברצועת עזה הייתה חלק ממבצע הטעייה נרחב. התוכנית כללה תקיפה ברצועה אך למעשה כוחות צה"ל נעו דרך רביבים לניצנה ובכך לשחרר את הנגב המערבי. בחצות תקף גדוד גדעון 13 את מוצב 86 המצרי אשר נמצא כשני קילומטר מזרחית למסילת הרכבת בדרך בין ח'אן יונס לעיר עזה. הקרב נערך בגשם עז ובמהלך הלילה הצליחו לוחמי הגדוד לכבוש את המוצב. עקב הגשמים העזים הוצפו הנחלים באזור ומנעו את הגעת שיירת התגבורת והאספקה. בבוקר פתחו המצרים בהתקפת נגד משולבת של חי"ר, שריון וארטילריה. לוחמי גדוד 13, שהיו מצוידים ברובים ובמקלעים מסוג "בזה" בלבד, נלחמו בגבורה עד להוראה של מפקד חזית הדרום יגאל אלון על נסיגה מהגבעה במהלך הקרב נפצעו 35 לוחמים, 28 נהרגו ו- 10 נותרו בגדר נעדרים.

פעולות התגמול ומבצע קדש

• קרב תל מוטילה: בקרב זה, שנמשך ארבעה ימים ב-2 במאי - 6 במאי 1951, נהדף כוח סורי שחדר לשטח ישראל, במחיר כבד לצה"ל: 41 הרוגים וכ-70 פצועים. ב-2 במאי 1951 הסורים השתלטו על שלוש גבעות אשר חלשו על כביש טבריה-מטולה ובתגובה נשלחה יחידה מגדוד מילואים 34 (של חטיבת הגמ"ר 3). עם הסתבכות הקרב נשלח גדוד 13 של חטיבת גולני בפיקודו של רחבעם זאבי לסייע בקרב. בסופו של הקרב, לאחר אבדות רבות לשני הצדדים, הצליחו כוחות צה"ל להשתלט מחדש על שלוש הגבעות שבשטח המפורז. בקרב נהרגו 41 חיילי צה"ל וכ-70 נפצעו, ואף על פי שבסופו הושגה המטרה של פינוי הסורים מהאזור המפורז, הוא נחשב אחד מכישלונות צה"ל.
• מבצע הר געש (פעולת הסבחה): גדוד 12 השתתף בפעולת הסבחה, שבה תקפו מוצבים מצריים באזור ניצנה ב-2 בנובמבר 1955על ידי כוחות "גולני", צנחנים ונח"ל. על הגדוד פיקד אורי בר רצון.
• מבצע קדש (מלחמת סיני): נלחמה במסגרת אוגדה 77, בפיקוד אלוף חיים לסקוב בצפון סיני ובמיוחד בצומת רפיח. לוחמי גדוד 13 לקחו חלק בקרב כיבוש מוצבי צומת רפיח שמטרתו הייתה לשחרר את הצומת על מנת שכוחות שריון יוכלו להיכנס לעבר אל- עריש. ב-1 בנובמבר הושלמו משימות החטיבה- נכבש מתחם רפיח וחטיבת השריון החלה לנוע לעבר אל-עריש.
• מבצע חרגול (פעולת תאופיק): פשיטה על הכפר תאופיק אל-תחתא, שנערכה ב-1 בפברואר 1960, כתגמול על התקפות הסורים על קיבוץ תל קציר.
• מבצע נוקייב (מבצע "סנונית"): פשיטה על המוצבים הסוריים בנוקייב, שנערכה ב-16 במרץ 1962, בעקבות התנכלות של הסורים לדייג בכנרת.
• מבצע צוק סלע או מבצע שונה: ב-27 במאי 1965 הותקף בסיס מחבלים בח'רבת שונה בעמק הירדן. במבצע פעלו בו-זמנית צוותי קרב חטיבתיים מחטיבות גולני והצנחנים צוות-קרב משולב דו-גדודי מחטיבת גולני פעל נגד חוות עדנן צדקי ליד ח'ירבת שונה: כוח מגדוד "גדעון" והסיירת בפיקודו של גרובר, מג"ד "גדעון", ביצע את הפשיטה ופוצץ את מבני החווה. כוח בפיקודו של פייקס, מג"ד "הבוקעים הראשון", איבטח את ראש הגשר ליד קיבוץ נווה-אור. שתי כיתות מבית הספר למ"כים פעלו כחסימות. בדרך הנסיגה התפוצץ מטען-צד, ו-7 חיילים נפצעו. צוות-קרב של גדוד צנחנים (בפיקוד סא"ל "פיחותקה" אפרים חירם) פעל נגד יעדים ליד ג'נין.
• מבצע חולה (מאזניים): ב-27 באוקטובר 1965 הותקפו בסיסי מחבלים בכפרים חולה ומיס אל-ג'בייל בלבנון.
• מבצע קלעת: ב-29 באפריל 1966 הותקף בסיס מחבלים בקלעת שבעמק הירדן.

מלחמת ששת הימים

עם פתיחת המלחמה ב-5 ביוני 1967, יחידות החטיבה נכנסו לתקופת המתנה מתוחה בצפון, בה הם התאמנו והתכוננו לפקודת הצטרפות ללחימה. ביום השני ללחימה נקרא גדוד "אריות הגולן", (גדוד 17), יחד עם פלוגת הסגל של בסיס הטירונים בא"ח 1, להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון בפריצה לעיר שכם וכיבושה. בשבוע הראשון של הלחימה נכנסה פלוגת הפלחה"ן יחד עם גדוד 12, לג'נין וטובאס. ביום החמישי למלחמה, ה-9 ביוני עם כניסת החזית הסורית למהלך המלחמה, קיבלה החטיבה את הפקודה לסייע במאמץ הכיבוש בצפון רמת הגולן. בגלל מצוקת זחל"מים נשאר גדוד "גדעון" כעתודה כללית בידי המח"ט ע"פ התוכנית החטיבתית להבקעת המערך הסורי בצפון הגולן "וניצול הצלחה" להרחבת המאחז מזרחה (למתחם זעורה) וצפונה (למתחם הבניאס).

קרב תל-פאחר התקיים ב-9 ביוני 1967, במסגרת הלחימה ברמת הגולן. בסיום הקרב הקשה, הצליח כוח צה"ל, שהשתייך לחטיבת גולני, לכבוש את המוצב הסורי תל פאחר שבצפון רמת הגולן, שהיווה חלק מקו מוצבים בין זעורה לישראל, יחד עם בורג' בביל, תל עזזיאת, בחריאת, וחירבת א-סודה. מערבה לתל, מעבר לדרך הפטרולים, נמצא המוצב הקדמי, תל עזזיאת, שהיה המוצב הסורי העיקרי באזור ושלט בתצפית ובאש על צפון עמק החולה. ממזרח, מעבר ל"כביש הנפט" נמצא הכפר עין פית, ומעליו נמצא הכפר זעורה. הקרב נערך כחלק מקרב הבקעה שביצעה חטיבת גולני, בפיקוד יונה אפרת, בצפון רמת הגולן. חטיבת גולני תוגברה בגדוד טנקים 377 בפיקוד אמנון חינסקי (מחטיבה 37). בתוכנית הקרב נועד גדוד 51, בפיקוד בני ענבר, לכבוש את תל עזזיאת, גדוד 12, בפיקוד משה "מוסא" קליין, לכבוש את תל פאחר וגדוד 13 נועד להיכנס בפרצה שנוצרה בקו הסורי, להרחיב ולהעמיק את האחיזה הישראלית בשטח. הגדעונים, נשלחו בין ה-9 וה-10 ביוני לסייע לחטיבה 8 בטיהור מתחם זעורה ופית. גדוד גדעון נע עם החטיבה וכבש את קונייטרה, מג"ד 13 פנחס אלוש הניף את דגל ישראל מעל בניין הכוחות הסורים בצפון הרמה.

תוכנית הקרב הייתה; גדוד 12 "ברק" (בפיקודו של מוסה קליין) על גבי זחל"מים ומתוגבר בפלוגת טנקים מחטיבה 8 יכבוש באיגוף ממזרח את תל פאחר ואת בורג' בביל, לאחר מכן יסייע באש לכיוון תל עזזיאת ויהיה מוכן לפעולה בבניאס, עין פית ותל חמרה. גדוד 51 "הבוקעים הראשונים" (בפיקודו של בני ענבר) עם מחלקת טנקים יכבוש את מוצב בחריאת, תל עזזיאת וחירבת סודה. גדוד 13 "גדעון" (בפיקודו של פנחס נוי) הוצב בעתודה ומוכנות לכבוש את אזור הבניאס. בנוסף עמד גדוד של מרגמות למתן סיוע ארטילרי.

ימים ספורים לאחר המלחמה, ב-15 ביוני 1967 נהרגו 11 לוחמים מגדוד 13 כאשר נכנסו לבונקר ממולכד בבית המכס העליון ברמת הגולן.

לאחר המלחמה ב-27 בדצמבר 1970, לחמה החטיבה בפשיטה על בסיס המחבלים יעתר ב"פתחלנד" שבדרום לבנון (הפשיטה על יעתר). ב-16 בספטמבר 1972השתתפו יחידות החטיבה במבצע קלחת 4 מורחבת, מבצע בו הותקפו בסיסי מחבלים ב"פתחלנד" בדרום לבנון, זאת לאחר רצח הספורטאים הישראליים באולימפיאדת מינכן.

מלחמת יום הכיפורים

במהלך מלחמת יום הכיפורים החטיבה התכוננה לטקס 25 שנה להקמתה בפארק הירקון, גדוד גדעון 13 בפיקודו של זאב אורן (אונגר) החזיק את מוצבי צפון רמת הגולן כאשר יתר הגדודים שהו בחופשה ולא נסוג חרף הוראה ברורה של מפקד הגיזרה. עם תחילת המלחמה החלה החטיבה בהתארגנות מהירה ועלתה לסייע בבלימה של הכוחות הסורים וניסיון לכבוש את החרמון לאחר נפילתו, גדוד ברק 12 והסיירת סייעו לגדוד גדעון בכוח אדם ואספקה. אלישיב שמשי בספר "ולא אשוב עד כלותם" מתאר את עמידתם של המוצבים הצפוניים 104 ו 105 בפיקוד גבי אופיר, מפקד פלוגה ג של גדוד גדעון בפני המתקפות העזות של כוחות חיל רגלים ושריון , כך עמידתו של אברהם אלימלך מפקד מחלקה במסייעת של גדוד גדעון אשר עמד יחד עם לוחמיו במוצב פורטוגל 107 בהתקפות בלתי פוסקות החל מהיום הראשון ללחימה ועד לסיום קרבות הבלימה ב 9/10. שלושה מחיילי המוצב קיבלו צל"שים. גדוד ברק 12 במהלך הקרבות סייע באספקות, שמירה על צירי התנועה, אבטחה של נפח ובלימה של כוחות סורים אשר חדרו מעבר למוצבים. ב 9/10 היום אשר קיבל את הכינוי הקרב על עמק הבכא חדרו כוחות קומנדו סורים לאזור יער אודם (יער מסעדה), בוקעתה והר ורדה. אל הכוחות הסתערו פלוגת הסיור של חטיבה 7, כאשר במהלך הקרב נהרגו 24 מלוחמי הפלס"ר, ובאותה עת הסתערו לוחמי גדוד ברק ובראשם מפקד הגדוד יעקב שחר, אשר נפגע אנושות אך המשיך לפקד על מהלך הקרב ומת מפצעיו, כך גם עוד 6 לוחמים מהגדוד. בקרב בלמו לוחמי ברק את הסורים והסבו להם אבדות.

ביום השני למלחמה התקבלה בגדוד 13 הוראת נסיגה, זאב אורן מג"ד גדוד גדעון וסמג"ד הגדוד אילן בירן החליטו להמשיך ולהגן עם הגדוד על המוצבים. לאחר המלחמה ועדת אגרנט שמעה את עדויותיהם של 58 עדים, ביניהם מפקד גדוד גדעון 13 זאב אורן שגדודו תפס את מוצבי צפון הרמה ואף מוצב לא נפל, למרות הוראת הנסיגה מהמוצבים שקיבל ביום השני למלחמה. הוועדה חקרה את זאב אורן ובסיום החקירה קיבל זאב וגדוד 13 שבחים על העמידה האיתנה ואי ביצוע הנסיגה.

כמו כן השתתפה החטיבה בניסיון הישראלי הראשון לכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, בקרבות באזור ה"מובלעת" ובמבצע קינוח - כיבוש החרמון על ידי צה"ל בסוף מלחמת יום הכיפורים^[2][3]. פלוגת המילואים של הפלחה"ן נלחמה בגיזרה הצפונית של רמת הגולן, כבשה את חאדר למרגלות הר החרמון, את בית ג'ן, מזרעת בית ג'ן וכן שימשה ככוח סיור, פינוי ובדיקת צירים של החטיבה. כמו כן עזרו כוחות הפלוגה בליווי שירות אספקה, בבדיקה וניקוי של מעברי מים ממולכדים, בדיקת בונקרים ומחסני תחמושת ממולכדים, בפיצוץ טנקי אויב, מיקוש השטח המפורז בין ישראל לסוריה, וכיבוש החרמון הסורי במקביל לכיבוש החרמון הישראלי.

לאחר המלחמה, נטלו חיילי "גולני" חלק בפעולת שחרור בני הערובה מאנטבה שבאוגנדה כחלק ממבצע יונתן ב-4 ביולי 1976.

מבצע ליטני

בליל 14 במרץ 1978, 3 ימים לאחר פיגוע כביש החוף יצא צה"ל למבצע ליטני בו הוא כבש את אזור דרום לבנון דרומית לנהר הליטני. חטיבת גולני בפיקוד אמיר ראובני, פעלה במבצע כחלק מעוצבת געש. כוחות החטיבה גדוד 13 כבשו את העיירה אל חיאם וגדוד 12 (ברק) כבש את תל דהור ותל עכוש. החטיבה כבשה את הציר מע'נדוריה מערבה והרגה כשנים עשר מחבלים. כוחות צה"ל כבשו בתחילה רצועה ברוחב של כ-10 קילומטרים ולאחר מכן הגיעו לנהר הליטני, ועסקו בהשתלטות על הכפרים שבדרום לבנון. ב-21 במרץ, הורה שר הביטחון עזר ויצמן לכוחות צה"ל להתחיל בנסיגה לקו הגבול הבינלאומי. בפועל נמשכה נסיגה זו כשלושה חודשים והסתיימה בחודש יוני. כתוצאה מהמבצע נוצרה מציאות חדשה בדרום לבנון. אש"ף נדחק אל מעבר לנהר ליטני ונוצרו שני בלמים - הבלם הראשון היה כניסת כוח ההתערבות הבינלאומי מטעם האו"ם, והבלם השני - מובלעת בדרום לבנון נשלטה על ידי סעד חדאד. לארגוני הטרור הפלסטינים היו כ-300 הרוגים.

מלחמת לבנון הראשונה ורצועת הביטחון

 ערכים מורחבים – מלחמת לבנון הראשונה

במהלך מלחמת לבנון הראשונה נטלו חיילי החטיבה חלק מרכזי בלחימה, (כולל כיבוש מבצר ה"בופור"), וכן באחזקת המוצבים ברצועת הביטחון לאחר סיומה.

בשבועות הראשונים של המלחמה השתתפה חטיבת גולני בשלושה קרבות קשים: הראשון במחנה הפליטים עין אל-חילווה, השני בכפר סיל שהשקיף על העיר ביירות ליד שדה התעופה כאשר כל כניסתו של צה"ל לביירות הייתה תלויה בכיבושו. השלישי היה חילוץ יחידת המילואים 669 שנלכדה במנצוריה:

• הקרב על כפר סיל - גדוד 13 לחם בקרב שקיבל את הכינוי "תל פאחר של גדוד גדעון" . כפר סיל שולט על הדרך לביירות, כולל המבואות המערביים המזרחיים והדרומיים. ניסיונות קודמים לכבוש אותו לא צלחו. אז נשלחו לוחמי גולני עם חטיבת הפלדה המלווה את חטיבת גולני וגדוד 13 מאז מלחמת העצמאות - חטיבת ברק 188. הטנקים שסייעו היו מגדוד סער 74. בכפר היו כוחות סורים רבים וביניהם טנקים רבים, בידיעה שצה"ל עומד לתקוף את הכפר. חלק מהטנקים הסורים הושבתו בגלל רימוני יד שהושלכו לתוך הצריח על ידי חיילים שטיפסו על הטנק, ועל ידי טילי לאו שנשאו איתם. בסיום הלחימה הקשה שנמשכה 18 שעות בשטח בנוי, הצליחו חיילי הגדוד בהובלה של פלוגת החוד ב' לכבוש את הכפר.
• חילוץ יחידת המילואים 669 שנלכדה במנצוריה - לאחר כיבוש הכפר המשיכו למערב ביירות ומשם לחילוץ יחידת 669 שנלכדה במנצוריה וסבלה מאבידות על ידי צלפים סורים. משם התקדמו הלאה לכביש ביירות. פלוגה ב' גדוד 13 הייתה הראשונה לנסוע על כביש בירות-דמשק מערבה לכיוון ביירות.

במלחמה השתתפה הפלנ"ט בכיבוש כפר-סיל, בסיוע כוחות שריון. במהלך שהות צה"ל ברצועת הביטחון איישו הלוחמים עמדות של טילי עורב במוצבים השונים, או שיצאו למארבים רגליים כשהם נושאים את מערכת הטיל על גבם. פלוגת החה"ן פוצלה לשניים: כוח מ"פ החה"ן יחד עם חיילי גדוד 51 וחלק מלוחמי הסיירת חצו את נהר הליטני והשתתפו בכיבוש מבצר הבופור ויעדי מחבלים השולטים בסביבתו, ולאחר מכן בכיבוש וטיהור א-נבטיה. הכוח השני של היחידה נע לכיוון א-נבטיה, וביצע חסימות על צירי הבריחה האפשריים של המחבלים מכיוון מערב וצפון.

במחצית השנייה של שנות השמונים, תחת פיקודם של אמיר מיטל ולאחריו ארז גרשטיין^[4], ביצעה סיירת גולני סידרה ארוכה של פעולות יזומות רבות בגזרת לבנון והגיעה להישגים מבצעיים רבים^[5].

בשנת 1994 נחטף חייל הפלנ"ט נחשון וקסמן על ידי מחבלי חמאס ונהרג מאוחר יותר בקרב החילוץ הכושל.

האינתיפאדה השנייה

במהלך המלחמה בטרור הפלסטיני מספטמבר 2000 הובילה החטיבה קו התקפי וכבשה את מחנות הפליטים ג'נין, טולכרם והמוקטעה של ערפאת. חטיבת גולני הייתה החטיבה הדומיננטית ביותר במבצע חומת מגן ולמעשה כבשה את רמאללה, שכם והשתתפה בקרבות בג'נין. בנוסף פעלה החטיבה בצפון רצועת עזה וציר פילדלפי. במשך כל השנים פעילים חיילי החטיבה בגבול לבנון.

בשנת 2004 נחנך סמוך לרגבים בסיס האימונים החדש של החטיבה (בא"ח גולני) להכשרת טירונים, אימון בסיסי ואימון מתקדם. הבסיס בתכנונו של האדריכל שמואל שילה היווה פריצת דרך התכנון בסיסי צה"ל, דבר שלווה בשיפור תנאי החיילים והאימונים.

בשנים 2004 ו-2005 פעלה החטיבה גם ברצועת עזה, בין היתר במבצעים "קשת בענן" לאחר אסון הנגמ"שים וכן מבצע ימי תשובה בתגובה לירי הקאסמים על שדרות, ובמבצע גשמי קיץ לאחר חטיפתו של גלעד שליט.

בקיץ 2005 במהלך תוכנית ההתנתקות לא לקחה החטיבה חלק פעיל בפינוי, כיוון שהצבא חשש מסרבנות בקרב חיילי היחידה. לכן, הופקדה החטיבה על מעגל הפינוי הרביעי, שאמור להגן על הכוחות המפנים מפני אש פלסטינית. למרות זאת ואף על פי ששיעור המפקדים והחיילים הדתיים בחטיבה גבוה יחסית, השתתפו מפקדי החטיבה בביצוע תוכנית ההתנתקות שבו קציני צה"ל הידברו עם מתיישבי גוש קטיף לפני הפינוי.

מלחמת לבנון השנייה

 ערך מורחב – מלחמת לבנון השנייה

במלחמת לבנון השנייה ב-2006 לקחו מספר גדודים חלק בלחימה והחטיבה איבדה למעלה מעשרה מלוחמיה. אחד הקרבות הקשים בלחימה היה בבינת ג'בייל כאשר בשבוע השלישי למלחמה גדוד 51 חדר לעיירה ונתקל בשתי חוליות מחבלים שארבו להם. בקרב זה אבדו שמונה לוחמים מהגדוד ועשרים ושבעה נפצעו.

ביום שישי לפנות בוקר, ה-4 ביוני 2006, פשט כוח מגדוד 13 של חטיבת גולני על הכפר מרכבה, בעקבות מודיעין שהגיע על בית המכיל אמצעי לחימה. הכפר, שנמצא במרחק שניים וחצי קילומטרים מהגבול, שימש משך כל הלחימה בלבנון כמרחב שיגור רקטות לעבר ישראל. הכוח ניהל קרב יריות באחד הבתים, שבו נהרג חייל אחד. בהמשך התפתח קרב בין כוחות צה"ל למחבלים, שהפעילו מטענים רבים. במהלכו נהרגו בנוסף רופא מילואים וסמל ראשון. חיילי הכוח חילצו את הנפגעים וחיסלו את המחבלים.

ב-23 ביולי נכנסו כוחות החטיבה לעיירה בינת ג'בייל במבצע שנודע מאוחר יותר כקורי פלדה 2. במהלך הלחימה היו לוחמי הגדס"ר מעורבים בשני אירועים בולטים: כוח גדול מהפלנ"ט נפגע מירי דו צדדי כששהה בבית בעיירה במהלכו ניהלו קרב חילוץ קשה^[6], והשתתפות בקרב של גדוד 51 בעיירה על ידי לוחמי הפלס"ר והפלחה"ן. לאחר מכן ניהלה היחידה קרבות בכל ימי המלחמה, תחת פיקוד מח"ט גולני.

אירוע נוסף קרה לאחר הפסקת האש, במהלכה איתר כוח של הפלנ"ט בונקר גדול ומוסווה של חזבאללה סמוך לגבול עם ישראל, שאותו פוצץ כוח מהפלחה"ן^{[דרוש מקור]}.

הלחימה בעזה

במהלך מבצע עופרת יצוקה החטיבה לקחה חלק במבצע הקרקעי ברצועת עזה. ב-5 בינואר 2009 פעל גדוד גדעון של חטיבת גולני באזור 'ח'ראת תופאח' שבצפון רצועת עזה. במהלך הפעילות, נורה פגז בשוגג מטנק צה"ל אשר היה בפעילות מבצעית באזור, ופגע במבנה בו שהו לוחמים מהגדוד. מפגז זה נפגעו חיילים רבים ומפקדים, ביניהם מפקד החטיבה מפקד הגדוד ונהרגו שלושה חיילים. לרב-סרן ד"ר אלכסנדר קטייב הוענק ציון לשבח מטעם מפקד פיקוד הדרום יואב גלנט על תפקודו באירוע.

במהלך מבצע צוק איתן גדודי החטיבה נטלו חלק בפעילות הקרקעית ברצועת עזה ובפאתי העיר עזה, בשכונת שג'אעיה. ביום ה-20 ביולי 2014 נהרגו 13 מחיילי חטיבת גולני, בהיתקלויות עם מחבלי החמאס. מפקד החטיבה, רסאן עליאן, נפצע בקרב זה אולם לאחר אשפוז של כיומיים חזר לשטח הלחימה ברצועת עזה^[7].

מבנה חטיבת גולני

לחטיבת גולני ארבעה גדודים: גדוד 12, גדוד 13, גדוד 51 וגדוד הסיור (גדס"ר). יחידת אגוז השייכת כיום לחטיבת הקומנדו הייתה חלק מחטיבת גולני מהקמתה ב-1995 ועד לדצמבר 2015^[8]. גדוד 334 שימש גדוד הסיוע הארטילרי של החטיבה בשנים 1948 עד 1970.

גדוד 12 (ברק)

גדוד 12, המכונה גם גדוד ברק, נקרא על שם השופט ברק בן אבינעם שהכריע את סיסרא ומרכבות הברזל בעמק הקישון. מספרו של הגדוד משקף שהוא הגדוד השני בחטיבה מספר 1.

בגדוד ישנן חמש פלוגות:

1. מפקדה ("גמלי הפרא")
2. מסייעת ("סוסי הפרא")
3. פלוגה א' ("אריות הפרא")
4. פלוגה ב' ("נשרי הפרא")
5. רובאית ג' ("אווזי הפרא")

גדוד 13 (גדעון)

גדוד 13 - גדוד גדעון, נקרא על שמו של השופט גדעון בן יואש, מכיוון שבראשיתו, תפס הגדוד את גזרת עמק יזרעאל שהייתה נחלתו של גדעון. מספרו משקף שהוא הגדוד השלישי בחטיבה 1. בגדוד ישנן 5 פלוגות:

1. מפקדה ("לב גדעון")
2. מסייעת ("חיות הפרא")
3. מבצעית א' ("אריות הזעם")
4. מבצעית ב' ("זאבי הדממה")
5. מבצעית ג' ("טורפי הלילה")

גדוד 51 (הבוקעים הראשון)

גדוד 51, המכונה גם גדוד הבוקעים הראשון, נקרא לזכר העובדה שהיה הגדוד הראשון שהבקיע את הדרך לנגבשהיה נצור בעת מלחמת העצמאות (מבצע יואב). הגדוד היה במקור הגדוד הראשון בחטיבת גבעתי 5, וביצע את מעברו לגולני בספטמבר 1956. בגדוד ישנן 5 פלוגות:

1. מפקדה
2. רובאית ב' ("הסמוראי האחרון")
3. מסייעת ("המוהיקנים", "רוחות הצפון")
4. רובאית א' ("אחרוני האפצ'ים")
5. רובאית ג' ("הוויקינגים", "הערבים")

הגדוד לקח חלק פעיל בכל מערכות ישראל. במלחמת העצמאות הגדוד לחם במסגרת חטיבת גבעתי, במהלך המלחמה השתתף במבצע בן נון ב', בקרבות בלימה נגד הצבא המצרי, במבצע יואב, ובמבצעים נוספים. הוא עלה לכותרות מספר פעמים בשל חלקו בקרב תל עזזיאת במלחמת ששת הימים, בכיבוש החרמון^[9] במלחמת יום הכיפורים, בשל שני אירועים בגזרה המזרחית בדרום לבנון בחודש אוקטובר 1995 בהם איבדה הפלוגה המסייעת של הגדוד תוך שלושה ימים תשעה מחייליה, ביניהן מפקד הפלוגה וסגנו, ובשל אחד הקרבות הקשים שהתרחשו במלחמת לבנון השנייה, קרב בינת ג'בייל, שבו איבד הגדוד שמונה מלוחמיו, כולל הסמג"ד, רועי קליין, ומאוחר יותר גם עוטר בשישה עשר צל"שים פרטניים שונים ובנוסף צל"ש גדודי.

גדוד הסיור של גולני

גדוד הסיור של חטיבת גולני (המכונה גם גדס"ר גולני) מורכב מארבע פלוגות ייעודיות:

1. פלוגת סיור (פלס"ר)
2. פלוגת נגד טנקים (פלנ"ט. נקראת גם עורב)
3. פלוגת חבלה והנדסה (פלחה"ן)
4. פלוגת חיל קשר והצוות של המח"ט (חץ) שנפתח אחת לשנתיים.

הקמת היחידה במתכונתה הנוכחית נעשתה, בדומה לשאר גדס"רי החי"ר, בשנת 2001. בראשית התגלה חוסר אחידות בהסתגלות הפלוגות העצמאיות לשעבר למבנה החדש. בעוד פלוגות הנ"ט והחה"ן קיצרו את מסלולי ההכשרה מ-20 חודשים לשנה, ופעלו תחת מפקדה משותפת אחת, המשיכה פלוגת הסיור להחזיק מפקדה השייכת לה בלבד, ומסלול ההכשרה שלה התפרש על 20 חודשים.

במהלך האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן פעלו היחידות בלחימה בערים הפלסטיניות, במאוחד או בנפרד. בשנת 2003 הוענק לרון וייזל, מפקדו הראשון של הגדס"ר, צל"ש אלוף מטעם אלוף פיקוד הצפון, בני גנץ^[10] בעבור האופן בו פיקד וייזל על הגדוד בשורה של מבצעים באיו"ש וברצועת עזה, ובהם מבצע "משפחה במצור", פשיטה בעומק שכונת סג'עייה שברצועת עזה על מנת לעצור שלושה מחבלים בכירים מארגון החמאס. הכוח שבפיקודו הרג אחד-עשר מחבלים והשלים את המשימה^[11].

כמו כן הוחלט על שני שינויים נוספים - היחידה החדשה תיקרא מעתה "סיירת גולני" (ככינויה לשעבר של הפלס"ר)^{[דרוש מקור]}, וכל הלוחמים יענדו סמל חדש, שיאגד בתוכו את שלושת הסמלים הקודמים - הנמר של הפלס"ר, הטיל של הפלנ"ט והפיצוץ של הפלחה"ן.

בשנת 2005 שונה מסלול ההכשרה כך שכל הלוחמים עוברים מסלול דומה, מלבד הפרק הייעודי בן 16 החודשים, ב"שטח אש 100". המסלול כולל אימוני חי"רמתקדמים כגון : לוחמה בטרור, ניווטים, צניחה, סיור וקרב מגע. מסלול ההכשרה של כל הפלוגות דומה ברובו, אך בעוד הפלס"ר מתמקדת באימוני לוט"ר וסיור, הפלנ"ט עוברת הכשרת טילי עורב, והפלחה"ן - הכשרת חבלה. למעט חודש אחד במסלול כל בו כל פלוגה עוברת את האימון הייעודי שלה, כל המסלול לכל הפלוגות נעשה במקביל אחת לשנייה.

בוגרי היחידה במילואים מאיישים את פלוגות הסיור של חטיבות החי"ר במילואים.

פלנ"ט גולני

יחידת הנ"ט (עורב) של החטיבה הוקמה בשנת 1974, על ידי מיקי מוסברג^[12], לאחר מלחמת יום הכיפורים, על ידי לוחמים מהפלוגות המסייעות של כל גדוד. היחידה הייתה בגודל של פלוגה, והוספו לה כיתת סיור וכיתת מרגמות. באמצע שנות השבעים פורקה היחידה והיא הוקמה מחדש בשנת 1977 וקיימת עד היום.

בין מפקדי היחידה נמנים: מיקי תדהר-מוסברג, אבי פיינמן, אליעזר אור (אוליבר), יוסי נלקנבאום, דוד חכים, דני הרמן^[13] (הקים מחדש את היחידה), רפי תדהר-מוסברג (אחיו של מיקי מוסברג), רמי וילמוש, מוטי שפס, מאיר דהאן, יואב שדמה, ציון אוטמזגין, גדי איזנקוט^[14], ניצן נוריאל^[15], אילן הררי^[16], ציון גזית, דוד מרציאנו, רוני בושארי, יצחק ג'בטאני, עופר מלכה, אלי שלום, יונס נאסר א-דין, רועי מנדל, אילן אטיאס^[17], רביב ניר, שלומי דרוויש, יובל ג'רבי, חיים קניזו, אריק חן (אוחנה), יואב ירום^[18], אייל אסרף, ערן אפשטיין, הראל קוהלי, רועי לוי, צפריר בר אור, ניתאי עוקשי, רועי יונתן, אברהם מרציאנו, נאור עמיחי^[19], אליה אביחי.

חה"ן גולני

פלוגת החבלה והנדסה של חטיבת גולני הוקמה בשנת 1965 על ידי ריכוז של 50 חיילים משלושת גדודי החטיבה במסגרת גדוד 601 של הנדסה קרבית. בשנת 1978 הוקמה הפלוגה הסדירה על ידי המח"ט אמיר ראובני, באישור אביגדור בן-גל, סגל הפלוגה הוקם על ידי פיני דגן (ששימש כמ"פ הראשון של הפלוגה) ו-17 לוחמים מקורס מ"כים שנשלחו להכשרה בקורס משק"י חבלה בבית הספר להנדסה צבאית באדורים.

בין מפקדי היחידה נמנים: פיני דגן, מוטי סוויסה, יאיר נוה, שוקי שחרור, צבי ברקאי, יואש רובין, בני תבין, רן תמיר, שמואל אביבי, גברעם הגלילי, שמואל זכאי, צפריר בן זאב, זהר דביר, שגב מנדלסון, יובל בזק, אורן אבמן, אבי חליפה, אופק בוכריס, יניב עשור, אופיר ליוויוס, אילן דיקשטיין, שי קלפר, אורי חגי, ארז אלקבץ, אייל היימן, דביר חבר, מוטי עמר, עדי גנון, עמיחי טרייבר, אבישי ברוקנטל, חיים מזרחי, תאמר בדר.

ליחידה בסיס קבע בצפון מדינת ישראל.

חץ גולני

(פלוגה 351) היא פלוגת הקשר (בעבר פלחי"ק) של חטיבת גולני. היחידה מכילה שני צוותי לוחמים: אחד הוא צוות לוחם והשני הוא צוות בהכשרה. לוחמי חץ בחלקם הם קשרי מח"ט ואחרים משמשים ככוח מחפה למח"ט. הפלוגה אחראית על תפעול חפ"ק המח"ט ואבטוחו האישי של המח"ט והקשרים שלו בחירום ובמלחמה, ובבט"ש היא צוות בתוך בפלחה"ן. בחירום נותנת צוות חץ מענה לגדודי החטיבה מבחינת תקשוב ולוגיסטיקת תקשוב. בעבר היה גיוס של 2 צוותים ליחידה בשנה והמסלול היה ארוך ומפרך יותר וכלל בין היתר מסעות רבים עם משקלים כבדים במיוחד, בין השנים 1993–1997 בזמן פעילות מבצעית חלק ייעודי מלוחמי היחידה אשר עבר הכשרה מיוחדת היו מצוותים ליחידת 504 בלבנון. הגיוס לחץ מתבצע פעם בשנתיים. ההכשרה שעוברים לוחמי חץ כוללת טירונות ואימון מתקדם בפלוגת הגדס"ר, ובנוסף קורסים ייעודיים כגון קורס לות"ם חי"ר, ניווט, לש"ב, לו"ז, סבך, צניחה, וכדומה.

היחידה איבדה שישה מחייליה באסון המסוקים בשאר ישוב ב-1997. מדי שנה נערך "מרוץ השישה" לזכרם. ושניים מחייליה באוקטובר 1995 באסון הנגמ"ש בריחן עם מסייעת 51^[20].

פלס"ר גולני

פלס"ר גולני היא פלוגת הסיור של חטיבת גולני, ידועה גם בשם העממי סיירת גולני.

במלחמת העצמאות הקים רפי קוצר^[21], מפקד מחלקה בגדוד 12 (ברק) את "מחלקת הקומנדו", שהייתה גלגולה הראשון של הסיירת, ופיקד עליה במהלך קרבות סג'רה, הקרב על קיבוץ גשר ומבצע חירם^[22]. לקראת תום מלחמת העצמאות המחלקה הורחבה לכדי "פלוגת הג'יפים החטיבתית", תחת פיקודו של מוסה פלד, אשר בדצמבר 1948 הוקמה כחלק מגדוד 19, גדוד הפשיטה של החטיבה, עליו פיקד מאיר עמית^[23]. הפלוגה שימשה כיחידת הסיור של החטיבה ופעלה במסגרת זו במבצע חורב ובמבצע עובדה^[24].

הפלס"ר השתתפה במספר רב של פעולות, אשר המפורסמת מכולן היא כיבוש הבופור בלבנון, במלחמת לבנון הראשונה (1982). בפעולה זו נהרג מפקד הסיירת, רס"ן גוני הרניק. היחידה גם פעלה בקרב תל פאחר, במבצע נוקייב, הקרב על החרמון, בו נהרג מ"פ היחידה רס"ן שמריהו ויניק, במבצע אנטבה, בפיגוע במשגב עם, מבצע כחול וחום^[25], כיבוש המוקטעה ברמאללה^[26], ובקרבות מפורסמים רבים אחרים. בין לוחמי הפלס"ר היה גם אורי אילן, בן קיבוץ גן שמואל שבשנת 1955 נתפס בשטח סוריה במהלך משימה והתאבד בכלא הסורי. בשנת 1994, בעת פיקודו של זהר דביר על הסיירת, נהג מפקד אחד הצוותים להעניש ולאמן את חייליו באופן שחורג משמעותית מן הפקודות והכללים^[27], אותם קבעו מפקד הסיירת והמח"ט דאז, משה קפלינסקי. הקצין הודח ונשפט^[28], האירוע נודע כמקרה "צוות אחי", על שם מפקד הצוות^[29].

במסגרת ארגון מחדש של חטיבות החי"ר שהוזכר לעיל, הוכפפה גם פלוגת הסיור למפקדת הגדס"ר. טרם השינוי, היה מסלול הפלס"ר ארוך יותר (שנה ושמונה חודשים) וכלל קורס מכ"ים ותכנים מורחבים יותר בתחום הניווטים ולוחמת החי"ר. כיום אורך מסלול הלוחם שנה וחודשיים, בהם הוא עובר קורס לוט"ר, מו"ס, צניחה, אימוני קרב מגע, ניווטים רבים, ולוחמת חי"ר. בסיסה הוא מחנה שרגא, ושטח האימונים שלה הוא שטח 100 בצפון הארץ בו נערכת טירונות היחידה של חיילי הפלוגה. הפלס"ר משמשת כיחידת ההתערבות של פיקוד הצפון, ומקיימת כוננות מתמדת כל השנה, כמענה לאירועי טרור^[30]. מוטו היחידה "לכל מקום שנרצה, בכל דרך שנבחר".

מפקדי הסיירת: רפי קוצר (מפקדה הראשון כחלק מגדוד 12 במהלך מלחמת העצמאות), משה פלד, אריאל שרון, יונה אפרת, יהודה גביש, חגי חפץ, מאיר מוזס, יעקב שטרן, משה מילמן, ג'ורג' ווידא-יעקב גולן, יעקב כפרי, יהודה גולן, משה גרוברט, דוד נחמוני, יוסף קסטל, אהרון שריג-סרגוסי, צביקה עופר, ישראל שרף, אורי ירון, דוד כהן, ראובן אליעז, משה ספקטור, אורי שגיא, דוד כץ (דוביד), יהודה פלד (יודקה), יעקב אור, שמריהו ויניק, יועד זליבנסקי, מודי בן ש"ך, דוד מטק, אפי איתם, אסף שלגי, גיורא ענבר^[31], גוני הרניק, נדב פלטי, משה קפלינסקי, גבי סיבוני^[32], אמיר מי-טל, ארז גרשטיין, דרור רופא, משה תמיר, שגב מנדלסון, זהר דביר, ארז נהיר^[33], רביב ניר^[34], אסף ישראלי, ניר סלומון, מרדכי כהנא, רפי מילוא, שניר ניר, אילן דיקשטיין, שי קלפר, אלישב בהרב, רועי לוי, שמעון בן זכריה, מוטי הוכמן, איתי מטק, עמית אימברמן, ליליס מימון^[35], שמעון סיסו, יפתחאל קר.

בא"ח גולני

בא"ח (בסיס אימון חטיבתי) גולני הוא בסיס ההדרכה, ההכשרה והאימונים של חטיבת גולני, והוא משמש להכשרת טירוניםבאימון בסיסי ואימון מתקדם. הבסיס השוכן במשכן החדש ברגבים נחנך בשנת 2004. הבסיס נבנה על פי אותו מודל כמו בא"ח צנחנים בעיצובו של האדריכל שמואל שילה, וידוע בתנאיו המפנקים, לכן הוא מכונה לעתים כ'לונה בא"ח'. העיצוב לוקח בחשבון את מרכיבי האימונים וגם את צורכי החייל עצמו. הבסיס נבנה על פי מודל אמריקאי כחלק מפרויקט שמימנו האמריקאים, עקב הסכם ואי, במסגרתו התחייב צה"ל להעתיק בסיסים מהשטחים ולהקימם בתוך הקו הירוק.

הבסיס שכן בעבר במחנה שרגא, וב-1975 עבר משם לבסיס "בזק" (בין זבבדה לקבטייה) ליד העיר ג'נין.

מפקדים